אוֹי וַויי אִיז מִיר שליט"א (מדי סִדְרָתִי 2)

במקומותינו מסתובב הסיפור הבא:

יהודי נענה לדרישתו של הפריץ ללמד את כלבו לדבר תוך עשר שנים, תמורת התשלום הראוי. באה אשתו ושאלה: "איך תעשה זאת?" השיב לה: "בעזרת השם יתברך, תוך עשר שנים או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות, או שאני אמות".

על אוטונומיה של אמת אחת מגה קבוצתית, המשווקת באובססיביות – מול היחיד,

–

אזהרת ה', דרך מנחם בגין תלאביב, מרץ2010

—–

המלצת קריאה, לא לממהרים, המרחיבה את דוגמית הויז'ואל לעיל לשאלות על מושגים סובייקטיבים – על מידת תקפותם של סיפורים היסטוריים והעימות בינם לבין אמת, דמיון, זכרון ופרשנות שמטבעם נעדרי ערך מוחלט:

אמת, דמיון וזכרון, במאמר חשוב של יונתן אמיר, בבלוגו "חוסר סדר מאורגן" –

סודות ההצפנה: על מסמכים, תצלומים וחפצים בתערוכתה של חלי מזראי, "עקרון דחיסת נתונים".

"בשפה הגרמנית (וגם ביידיש) ישנן שתי מילים המשמשות לתיאור היבטים שונים של המושג היסטוריה: המילה גשיכטה (Geschichte) מתייחסת לסיפור האירועים, בעוד המילה היסטורי (History) מתייחסת לאירועים עצמם (משמעותה הנוספת של גשיכטה, אגב, היא ספרות). ההבחנה הלשונית בין שני ההיבטים נותנת את הדעת על הפער הפוטנציאלי ואף ההכרחי בין עובדות לתיאורן, כמו גם על שלושה מצבים שונים שעשויים להתקיים כולם תחת גג ההיסטוריה: אירוע שקרה וסופר, אירוע שקרה ולא סופר ואירוע שסופר ולא קרה. תערוכתה של חלי מזראי "עקרון דחיסת נתונים" מבקשת לנוע במרחב שבין שלושת המצבים הללו. היא שותלת באירוע שקרה וסופר עדויות וראיות לאירוע שמסופר אך לא ברור אם קרה, וזאת על מנת להתחקות אחר אירוע שקרה ולא סופר, ואם כן סופר – סופר כאילו לא קרה."

להמשך קריאה – כאן.