בֵּין שְׁתַּיִם לְאַרְבַּע

–

–

פיני רבנו | קֹדֶם שֶׁנַּמְשִׁיךְ

 –

יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב לוֹמַר.

כְּשֶׁלִּבֵּנוּ הוֹפֵךְ מִדְבָּר

הַגַּבּוֹת הוֹפְכוֹת עֲנָנִים

דָּמֵנוּ הוֹפֵךְ גֶשֶׁם

עֵינֵינוּ לַאֲדָמָה לַחָה

וּפִינוּ מִתְרַחֵק מִלִּבֵּנוּ

עַל גְּמַלִּים מְלֵאִים כַּדֵּי מַיִם

וְשָׁר שִׁירִים הוֹלְכִים וּקְטֵנִים

עַל פַּעַם מִזְּמַן לִפְנֵי הַמִּדְבָּר

כְּשֶׁהָיָה פֹּה פֶּה

וְהָיוּ עֵינַיִם וְהָיוּ גַבּוֹת.

–

מתוך: ״בסוף כל השירים באים אל האוזן למות״, ספרו החדש והנפלא של פיני רבנו, הקיבוץ המאוחד, 2014

–

–

–

–

ונַּמְשִׁיךְ בבדיחה.

ויסלבה שימבורסקה על סוף, התחלה וטקס חניכה בשערי העולם הבא:

–

–

 

–

–

 

 

מתוך: Georges Perec. L'infra-ordinare 1989 מצרפתית: לנה שילוני. נמצא בגליון ״המעורר״ 1 סתיו 1997

–

–

 

למחרת חזר הנסיך הקטן.

״מוטב אילו באת בשעה שבאת אתמול״, אמר השועל. ״אם תבוא בארבע אחרי הצהרים, למשל, אתחיל לשמוח כבר בשלוש. ככל שתקרב השעה, כן תגדל שמחתי. בארבע כבר אתרגש ואדאג. אגלה את מחיר האושר! אבל אם תבוא כל פעם בשעה אחרת, אף פעם לא אדע באיזו שעה להכין את ליבי.. אנחנו זקוקים לטקסים.״

״מה זה טקס?״ שאל הנסיך הקטן.

מתוך: ״הנסיך הקטן״ פרק 21 (ליחצו לקריאה), עמודים 65 – 66, המהדורה החגיגית לצאת 70 שנה לספר, עם עובד, בתרגום אילנה המרמן.

טקס: אירוע המתנהל על-פי תכנית ידועה מראש, מסורת, תקנות וכללים; פעולה הנעשית בחגיגיות יתר. ע״פ האקדמיה ללשון עברית, המילה העברית הקרובה ביותר למקור היווני (taxis) היא תַּכְסִיס, שמשמעותה תחבולה, מהלך ערמומי. עוד, על המרחב של טֶכֶס לטֶקֶס – כאן

–

אז איש ואישה וטקסיהם ותכסיסיהם הם. החלק המרתק הוא, כמובן, בהתבוננות בטקסים שונים ובשרטוט קוי מתאר מופשטים או גשמיים, המחקים את התנועה הרפטטיבית האופיינית לטקסים מסויימים. ואנחנו והחיים מלאים טקסים גדולים כקטנים.

ואנחנו כאן לרגע עם הנסיך הקטן, לשאול לשלומו וקורותיו ולהתבונן בדה סנט-אכזופרי הפורם מפגש לפרודות ואורג אותו שתי וערב בחזרה, בין השועל לנסיך הקטן, פרק 21 (היכנסו  לקישור), ועם הכחול האולטרה-מארין העמוק והמונוכרומטי של איב קליין, שמתקשר אצלי לכחול הגדול-גדול שודאי הקיף את דה סנט-אכזופרי ואת הנסיך הקטן.

–

איב קליין (1928 – 1962) – אמן שפעל לאחר מלחמת העולם השניה וזוועות האטום. בקישור הבא – מיצג "האנתרופומטריות בעידן הכחול" והסימפוניה המונוטונית, שנערך ב 1960 בגלריה הלאומית לאמנות עכשווית בפריז – קיבץ קליין מספר דוגמניות, טבל/הורה להן לטבול את גופן בכחול-קליין ולהטביע את קוי המתווה של גופן בבד להרף-עין. מוזיקת הרקע היא ״הסימפוניה המונוטונית״ בהשפעת ג׳ון קייג׳, שהיתה למעשה תו אחד שנוגן במהלך עשרים דקות, כשלאחריהן – ואקום. שקט בן עשרים דקות.

יש כאן דיכוטומיה של נשים בעירום נטול זהות, לרגעים נטול מגדר, תזזיתיות ופעלתניות לפי הוראות מלמעלה, מול תזמורת סימפונית גברית סטטית, שמנגנת מוזיקה מונוטונית, ובד פָּסִיבִי. רגש, שכלתנות. ריטואל טעון מתח, עם כללים ידועים מראש אותם מכתיב איב קליין בלבוש מוקפד, בו העירום הוא אמצעי ותו לא – מנוטרל ממיניות, משמש כמכחול-כחול-ערוּם, אמצעי לביצוע היצירה. יש משהו סטרילי בטקסיות המדווחת הזו (כמו להגיד ״הייתי כאן״), של לצייר דימויים גדולים בלי להתלכלך, בלי להיות מעורב פיזית במעשה הציור עצמו, אנליטי כמו הכותרת שנתן לעבודה הזו -״אַנְתְּרוֹפּוֹמֶטְרִיה״ (מדידה השוואתית של גוף האדם – ליחצו על הקישור).

ואחרי כל זה, שולחת אתכם גם לאנרי מאטיס והריקוד הכחול שלו (היכנסו לקישור וצפו בוידאו שמדבר אף הוא על הגוף הנשי כחותמת גומי, קליפה, גוף נטול. של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק), ולמוזיקה של מאטיס (ליחצו על הקישור), גם שם מתקיימת אותה דיכוטומיה של צייר (גבר) מוציא לפועל מול דמויות נעדרות מגדר ברור מופעלות, שטוחות, סכימטיות, בדומה למתרחש במיצב של קליין (ההשטחה הזו אצל מאטיס באה לידי ביטוי גם ב- איקרוס, אבל נובעת ממקום שונה משל קליין ומגיע לה פוסט אוטונומי. כאן כבר עמוס):

–

–

כאן – לאתר הרישמי של קליין.

אנטומיה V: טֶקֶס [2015] Anatomy V: Ceremony

–

טכניקה:  מעורבת

(ריקמה חופשית במכונה: רות קולמן ז״ל. הצד שנבחר להיות גלוי הוא צד ״שמאל״ של העבודה, הצד האחורי, עם הַקְשָׁרִים, כמו שניתן לראות בתקריב הבא)

גודל: 40/40 סמ

מחווה לאנטואן דה סנט-אקזופרי ולנסיך הקטן

–

"After Antoine de Saint-Exupéry and "The Little Prince

 [2015] Anatomy V: Ceremony

mix media

40/40cm 

–

אנטומיה V: טֶקֶס – צד אחורי וקידמי של הריקמה, תקריב

–

ז׳ורז׳ פרק מסיים:

–

מתוך: Georges Perec. L'infra-ordinare 1989 מצרפתית: לנה שילוני. נמצא בגליון ״המעורר״ 1 סתיו 1997

תודה לגדי טסל, על ההפניה ל״המעורר 1״, בעקבות ז׳ורז׳ פרק

–

–

–

–

וריקוד מתנה לשבת, אפילו שניים, שיש בהם טקסיות סביב-סביב:

–

האחד – תיאו ג׳נסן, הַהֲדָרָה:

כאן, על הפרוייקט הקינטי המרפרף והשברירי הזה. תודה לרחלי בר-אור, שהפנתה לקסם הזה ואף למאמר המסכם את הפוסט.

וגם – בשנת 1700 יצא ספר של מתווים לריקוד, בשם Recueil de danses – כאן (ליחצו על הקישור), מתוך הספריה הפתוחה, מיזם דיגיטלי חינמי, לעיון באלפי ספרים סרוקים מרתקים בשלל נושאים. (חלק מהספרים ניתן להוריד למחשב, לקינדל וכו׳..) היכנסו וביחרו לכם את המתווה החביב עליכם ואת זה שעשוי היה לנחם-מה את הנסיך הקטן. ואת כל מי שזקוק לנחמה.

ועיקר חשוב שכחתי,

הרשימות של מרית בן ישראל על הנסיך הקטן. מרתק שם..

–

–

ועוד מתנה, חמה מהתנור, לשבת: למה אין כחול בתנ״ך? ומה אפשר ללמוד מזה על אבולוציה, בלשנות ומדעי המוח בראי ההיסטוריה – הקליקו כאן.

–

–

 

–

–

–